דף הבית
אודותינו
צוות המרכז
סדנת חרדה היא הזדמנות
סדנת לבחור לאהוב
תרפיית הקולות היריבים Opposing Voices therapy
סדנאות נוספות
טופס הרשמה
הדרכה למטפלים
טיפולים פרטניים
הרצאות וקורסים
על אקזיסטנציאליזם
על התרמילאים
על הגישה הנרטיבית
ספרים: ספר הקולות וחרדה היא הזדמנות
לוח מודעות
צור קשר
>>>> על הגישה הנרטיבית
הגישה הנרטיבית רקע ותיאור כללי
סיכם, ערך וכתב – ד"ר עודד מבורך
 
 
 
רקע להתפתחות הגישה הנרטיבית
 
גישות פילוסופיים שונות לגבי טבעו ומהותו של האדם, לגבי טבעה של האמת ומקומה של החשיבה הרציונאלית לוו את התפתחות הפסיכולוגיה ועיצבו גם בה גישות שונות ולעיתים מנוגדות. קבוצה אחת התפתחה מהחשיבה הפוזיטיביסטית, וקבוצה שניה מהחשיבה האקזיסטנציאליסטית. הבאנו בקצרה כמה מעקרונותיהם.
  1. הזרם הפוזיטיביסטי - המציאות היא אחת ויחידה וניתן לתאר אותה באופן אובייקטיבי (הויכוחים בין בני אדם, לפי זרם זה, קשור לדיוק התיאור ולא לעצם הימצאותו של תיאור אחד נכון). דרך התבוננותו של האדם עלולה לסלף את המציאות הנ"ל, (המהות קודמת לקיום). האדם, על תכונותיו ואישיותו הוא חלק ממציאות זו. לכן הם ניתנים לתיאור אובייקטיבי ולהסבר מדעי, עם שרשרת סיבתיות הנמשכת לאורך ציר התפתחותו של האדם. לכן רק תיאוריה אחת יכולה לשקף את האדם כפי שהוא ורק אחת נכונה. באמצעות המדע והחשיבה הרציונאלית מגלה ומכיר האדם את העולם (השקפת העולם הפוזיטיביסטית). האדם, כמו כל דבר אחר בעולם, הוא אובייקט לחקירה מדעית בשיטות הפוזיטיביסטיות, וקיימת הבחנה ברורה יחסית בין סגנון חיים נורמלי ותקין לזה שאינו תקין. גישות פסיכולוגיות מרכזיות אשר אימצו את החשיבה הפוזטיביסטית הם הגישה הפסיכואנלטית, ההתנהגותית ועוד.
  2. הזרם האקזיסטנציאליסטי - אין אמת ואין מציאות כשלעצמה. האדם בורא את העולם במבטו. (הקיום קודם למהות). האדם מסתכל תמיד דרך עיניו ותמיד מתוך מתן משמעות כל שהיא למה שהוא רואה. אין תיאור אובייקטיבי של דבר. קיימות אין סוף אפשרויות להסתכל על העולם. זהו חופש הבחירה הקיומי, ממנו נידון האדם לבחור, דבר ההופך אותו לאחראי לבחירתו. האדם אינו אובייקט לחקירה מדעית בשיטות הפוזיטיביסטיות וחקירה כזאת מצמצמת את האדם והופכת אותו לאובייקט דומם. את האדם יש לחקור בשיטות פנומנולוגיות – להכיר את מגוון זוויות הראייה הסובייקטיביות של בני אדם ולא לחפש אחר הכללי דווקא. גישות פסיכולוגיות מרכזיות אשר אימצו את החשיבה האקזיסטנציאליסטית הם הגישה ההומניסטית, הגישה האקזיסטנציאליסטית, הגישה הנרטיבית ועוד.
 
בשלושים השנים האחרונות חלו תמורות תרבותיות רחבות היקף המתוארות בדרך כלל כמעבר מהחברה המודרנית לחברה הפוסט-מודרנית - מחברה מודרנית שהתבססה על חזון למיצוי הקדמה וההיגיון. חברה המאמינה ש'הרציונאליות הקוגנטיבית', המשמשת לצבירת ידע ושליטה בתחום המדעי והטכנולוגי, תעצב גם סדר חברתי-פוליטי וכלכלי. לחברה פוסט-מודרנית המאמינה פחות ברציונליות הקוגניטיבית, חברה שבה הוגדרו תחומי חיים שונים ובהקשרים שונים, בלא שתהיה לאף אחת מהן הגמוניה על האחרות. שבה הושם דגש על ריבוי ושוני ושלילת קני מידה אחידים להשוואה בין חברות שונות והתפתחותן. שבה נחלשו האוריינטציות הכוללות והאידיאולוגיות החברתיות מעמדיות. נחלשו ההגדרות של דגמי חיים ונוצר ריבוי של סגנונות חיים.
להלכי רוח אלה יש ביטויים בתחומי חיים שונים וגם בפסיכולוגיה.
המאבקים בין פסיכולוגים המחזיקים באידיאולוגיות ותיאוריות נוקשות הלכו ופחתו ובמקומם תפסו גישות פסיכולוגיות המשלבות רעיונות וכוונים שונים. ניתן משקל רב יותר לנקודת מבטו הסובייקטיבית של האדם, אל ההווה, אל הצפיות שלו מהעתיד, אל הפרשנות שלו את ההיסטוריה ופחות על המציאות ההיסטורית עצמה. ניתנה לגיטימציה רבה יותר לסגנונות חיים שונים ומעמדו של מושג חולה הנפש והקטגוריות האבחוניות השונות הלכו ופחתו בקרב אותם פסיכולוגים שפסעו עם השינויים התרבותיים הנ"ל. (ראוי לציין שלצד שינויים אלו התחזקה מאוד הפסיכיאטרייה הרפואית והטיפול התרופתי הממשיכים את רוח הגישה הפוזיטיביסטית).
הגישה הנרטיבית בפסיכולוגיה משתלבת ברוח הפוסט-מודרניסטית (הקשורה לחשיבה האקזיסטנציאליסטית שהוזכרה למעלה).הגישה מציעה לראות את האדם כמי שיוצר תמיד ובאופן אקטיבי סיפור תוך שהוא בוחר אירועים מסוימים מתוך אין סוף אירועים שהיו, נותן בהם משמעות וקושר אותם ברצף כרונולוגי, וכל זאת מתוך אין ספור אפשרויות ליצור סיפורים אחרים.

 
שניים מהמובילים את הגישה הנרטיבית הם וויט ואפסטון (פורסם בעברית: "אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות"). הם נשענו על כמה רעיונות של ברונר (משתלבים בדרכם בארץ הפסיכולוגים חיים עומר ונחי אלון אשר כתבו ספר מעניין בתחום – "מעשה הסיפור הטיפולי").
נקודת המוצא אצל וויט ואפסטון היא שהמאמץ להעניק משמעות לחיים מחייבת אותנו לארגן את האירועים בחיינו ברצף מתמשך על פני הזמן, באופן שיאפשר לנו להגיע לתיאור לכיד של עצמנו והסובב אותנו. לתיאור כזה אפשר להתייחס כאל נרטיב–אישי או כאל סיפור. הצלחת תהליך הסיפור מעניקה לאנשים תחושת המשכיות ומשמעות לחייהם ומשמשת בסיס לארגון חיי היום יום ולפרשנות ההתנסויות הבאות. 
(ניתן להגדיר נרטיב כמבנה-משמעות שמארגן אירועים ופעולות אנושיות לכלל שלמות, וע"י כך מעניק חשיבות לאירוע הבודד ע"פ השפעתו או הקשר שלו אל השלם. הנרטיב מובחן מכרוניקה, שהיא הרישום הפשוט והכרונולוגי של ההתרחשויות ע"פ סדרן בזמן. יש בתוך הנרטיב התייחסות לממד הזמן, אך לא היא המחייבת אותו, אלא המשמעות של האירועים ביחס לציר העלילתי.)
 
וויט ואפסטון מבחינים בין דרך חשיבה לוגית-מדעית לבין דרך חשיבה סיפורית - המתאימה לפרוש אירועים במערכת האנושית. הם טוענים כי האנלוגיה של האדם כטקסט ספרותי עשירה ומתאימה יותר מאנלוגיות אחרות שנעשו בעבר (האדם כצמח, האדם כבעל חיים, האדם כמחשב וכו').
  1. זיקה לחיים: סיפור טוב מנסה לשכנע את הזולת בזיקתו לחיים והאימות שלו נעשה ע"פ חיוניותו. לעומת זאת טיעון מנוסח היטב מנסה לשכנע את הזולת באמיתותו, ואותו מאמתים בבדיקה אמפירית.
  2. ניסיון חיים: דרך החשיבה המדעית מתעלמת מניסיון החיים לטובת מבנים תיאורטיים, סיווגים ואבחונים, בעוד שדרך החשיבה הסיפורית מתייחסת לניסיון הנחוה ופרטיו כחיוני וכיוצר משמעות.
  3. זמן: דרך החשיבה המדעית מתעלמת מממד הזמן בכך שבניית העובדות האוניברסליות אמורות להיות תקפות בכל עת, בעוד שבדרך החשיבה הסיפורית ממד הזמן קריטי. הסיפור מתקיים בזכות אירועים המתקיימים על רצף כרונולוגי, והוא מתאים יותר לחקירת השינוי, מחזוריות החיים, או כל תהליך התפתחותי אחר ויצירת המשמעות נעשית בדיעבד ע"פ רצף זה. 
  4. שפה: שפת החשיבה המדעית שואפת לצמצום של ריבוי משמעות ולכן השימוש הוא במילים חד משמעיות ללא סתירות, בעוד ששפת החשיבה הסיפורית חותרת להרחבת האפשרות למשמעויות רבות, בכדי לעודד חיפוש אחר משמעות ייחודית והרחבת האפשרויות לתפיסת המציאות.
  5. אחריות אישית: דרך החשיבה המדעית מצמצמת את האדם לישות פסיבית בעוד שהחשיבה הסיפורית מתייחסת לאדם כדמות בעולם בו חי, דמות שמשתתפת בתהליך הסיפורי ובכך מעצבת את חייה.
  6. עמדת המתבונן: דרך החשיבה המדעית מפרידה את הצופה מהנצפה בשם האובייקטיביות, בעוד שדרך החשיבה הסיפורית ממקמת את הצופה והנצפה כאחד בסיפור, שבו הצופה קיבל את תפקיד המחבר. סיפור מקיים בתוכו את הדיאלוג המשתנה והמתפתח כל הזמן בין טקסט לקורא. ניתן לפרשנות מחודשת בכל קריאה מחדש. בכל הקשר אחר ובזמן אחר. יש בו משמעויות מרומזות ולא מפורשות המאפשרות חופש פרשנות אצל הקורא.
 
אם כן במפגש בין מטפל למטופל לא עומד תהליך הבירור ההיסטורי לגבי טראומות והדחקות, או התניות וחיזוקים, אלא הדרך בה הוא בונה בהווה את הסיפור שלו והמקום בו הוא עצמו ממוקם בסיפור. במקום לטעון כי מבנה או ליקוי בסיסי נפשי כל שהוא קובע את התנהגותו, טוענת השיטה הפרשנית כי המשמעות שהאדם מיחס לאירועים היא זו שקובעת את התנהגותו.
 
שאלות ומטרות שעולות בתהליך ההתערבות הפסיכולוגית הנרטיבית:
  1. לאפשר לאדם לתפוס מקום מרכזי בסיפור שלו, ולא להיות דמות צדדית ומשנית.
  2. לעודד את האדם לתת מקום רחב להתנסותו האישית ולאפשר לו לראות את הסיפור כסיפור שלו.
  3. לעצב את הסיפור כסיפור גמיש, פתוח, משתנה ומאפשר שינוי.
  4. לפתוח את הסיפור כך שיהיה בו מקום למגוון נקודות מבט וריבוי משמעויות.
  5. להעשיר את השפה ולשלב בה שפה יומיומית, פיוטית וציורית.
  6. להגביר את תחושת האחריות של האדם לארגון ולארגון מחדש של חייו ושל מערכות היחסים שלו על ידי סיפור וסיפור מחדש של עלילת חייו.
  7. לעודד לקיחת תפקידים אקטיביים בסיפור.
  8. ליצור סיפור רציף יותר ופחות מקוטע, מעניין יותר ומעובה יותר.

מטרות אלה (שינוי הנרטיב) מושגות בטיפול פסיכולוגי בעזרת דיאלוג טיפולי. דיאלוג שבו המטפל אקטיבי, שואל שאלות המאפשרות שינוי הנרטיב. דוגמה לשאלות הבונות ומעבות נרטיב אלטרנטיבי לנרטיב המוכר:
 
1.      תאר מקרה בו נהגת אחרת מהדרך שהערכת אותה כאופיינית?
2.      תאר מקרה בו ציפו ממך לנהוג בדרך האופיינית ונהגת אחרת, וכיצד אחרים התייחסו לזה?
3.      כיצד השפיע הדרך האחרת שבה נהגת על חייך?
4.      תאר עוד ועוד מקרים בהם נהגת בדרך אחרת?
 
במהלך טיפול נרטיבי נפתחת בפני המטופל אפשרות לפתח אחריות אישית כלפי סיפור חייו, ללמוד איך לבנות וליצור סיפורים "טובים" יותר, שיאפשרו לו להגשים את מטרותיו ורצונותיו. בנוסף תרמו וויט ואפסטון טכניקות טיפוליות נוספות כמו החצנת-הבעיה, שליחת-מכתבים ועוד.
אחד הקשיים המרכזיים בגישה, ובהתייחס לדילמות בין תרבותיות היא שיש אירועים, מצבים, בדרך כלל קשים לאדם, שבהם הוא לא מוכן להיפתח לאפשרויות הסתכלות אחרות כי לדעתו הן מאיימות על קיומו הפיזי/נפשי.
 
הסדנה הנוכחית עושה שימוש ברעיונות אחדים הנובעים מהגישה הנרטיבית ובכמה טכניקות התערבות הקשורות אליה. בנוסף היא באה לגעת ולבחון אפשרויות שינוי בהקשר של דיאלוג בין-אישי מכוונים נוספים תוך שימוש גם באמצעים לא מילוליים או סיפוריים וגם בגישות פסיכולוגיות אחרות כמו הגישה ההומניסטית.
 
ביבליוגרפיה - הגישה הנרטיבית
 
א. רקע ותאוריה
בילו יורם. "הסטוריית חיים כטקסט", מגמות, כ"ט (4), 1987, עמ' 349-371.
Bruner, J.S. (1990). Acts of meaning. Cambridge, MA: Harvard U.
Sarbin, T.R. (1986). Narrative psychology: The storied nature of human conduct. New York: Praeger.
 
ב. נרטיב וזהות (SELF)
Rosenwald, G.C. and Ochberg R.L. (eds)(1992). Storied lives: the cultural politicts of self-understanding. New Haven, London: Yale University Press.
McAdams, D.P. (1988). Power, intimacy, and the life story: personological inquiries into identity. NY: Guilford Press.
ג. נרטיב ככלי טיפולי
וייט מ. ואפסטון ד. (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. תל-אביב: הוצאת צ'ריקובר.
עומר חיים. (1996). מבוי סתום: החלצות ממלכוד ביחסים טיפוליים. תל-אביב: הוצאת מודן.
עומר חיים ואלון נחי (1997). מעשה הסיפור הטיפולי. תל-אביב: הוצאת מודן.
Freedman, J; and Combs, G. (1996). Narrative Therapy: The social construction of preffered realities. New York: Norton.
Schafer, R. (1983). The Analytic Attitude. New York: Basic books.
Spence, D. (1982). Narrative Truth and Historical Truth: meaning and interpretation in Psychoanalysis. New York: Norton.
Spence, d. (1986). Narrative smoothing and clinical wisdom. In: T.S. Sarbin (ed.). 
  Narrative psychology: The storied nature of human conduct. New York: Praeger.                      
White, M.and Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. New york: 
     Norton.
White, M. (1995). Reauthoring Lives: Intervies and Essays. (Ch. 1) Adelaide: Dulwich centre.
 
ד. שיטות ניתוח ופרשנות נרטיבית-
Lieblich, A.; Tuval- Mashiach, R. and Zilber, T.(1998). Narrative research: Reading,
analysis, and interpretation. Sage Publications.
Riessman, C. K. (1993). Narrative analysis. Qualitative research methods series. Vol. 30. Sage Publications.
ה. נרטיב של הבגרות והזיקנה:
  Koch, T. (1990). Mirrored lives: Aging children and elderly Parents. New York: Praeger.                    
 Kmper, S., Rash, S., Kynette, D. & Norman, S. (1990). Telling stories: the structure of adults’ narratives. Special issue: Cognitive gerontology. European Journal of cognitive Psychology,  
 2, 205-228.
 
 
 

הגישה הנרטיבית
 

הגישה הנרטיבית - בנית סיפור חיים סביב תימות אלטרנטיביות (יוצאות דופן) לתימה הבעיתית
ד"ר עודד מבורך
 
הגישה הנרטיבית בפסיכולוגיה נסמכת על כמה רעיונות פילוסופיים של הגישה האקז' (אין אמת כשלעצמה אלא 'אמת' פרטית שהיא תוצר של נקודת מבטו של האדם, יכולתו של האדם ליצור ולקחת אחריות על הדרך בה הוא יוצר את העולם, העבר הוא תמיד תולדה של אינטרפטציה מסוימת זו או אחרת ועוד), אך היא גם חורגת ממנה בדרך בה היא מציעה לאדם, למטופל, להחצין בעיות איתן הוא מתמודד.
בעמוד זה רוכזו מספר סוגי שאלות ודוגמאות המסייעות לבנות סיפור חיים אלטרנטיבי לזה המוכר מבלי להחצין את הבעיה (השאלות נלקחו בחלקן מ:
White, M.and Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. New york: 
     Norton.
 
 
שאלות כלליות על תימות אלטרנטיביות בהתייחס לבעיה:
5.      תאר מקרה בו נהגת אחרת מהדרך שהערכת אותה כאופיינית?
6.      תאר מקרה שבו כמעט נהגת בדרך האופיינית ולבסוף נהגת אחרת?
7.      תאר מקרה בו ציפו ממך לנהוג בדרך האופיינית ונהגת אחרת, וכיצד אחרים התייחסו לזה?
8.      כיצד השפיע הדרך האחרת שבה נהגת על חייך?
9.      תאר עוד ועוד מקרים בהם נהגת בדרך אחרת?
 
 
בשלב זה עשויה להיווצר הגדרה חדשה לתימה הבעייתית, כמו הגדרה מצומצמת יותר (דבר המהווה כבר תימה חדשה). ניתן ורצוי לחזור על אותן שאלות לגבי התימה המצומצמת יותר.
 
 
שאלות על ההיסטוריה של התימה האלטרנטיבית.
1. איך הצלחת לעשות צעד כזה?
2. מה הכין אותך לצעד כזה?
3. מתי שמת לב שהחלטת לעשות צעד חדש?
4. האם ארוע כזה הוא סימן לכוון חדש ומה זה אומר לך על הכוון החדש?
5. איך הצלחה זו מתאימה למטרותיך בעתיד?
6. מה ההישג שלך אומר לי לגבי הכוון החדש שלך?
 
שאלות לגבי רצף ארועים ורצף של הכרה
1. מה זה אומר לך על עצמך שחשוב שתדע?
2. האם התמונה החדשה שלך על עצמך מתאימה לך יותר ולמה?
3. מה מושך אותך לכוון החדש?
4. מה זה אומר לי עליך כבן אדם? איך זה שינה את הסתכלותי עליך?
5. איך זה בשבילך להיות היועץ של עצמך והסמכות של עצמך?
6. איך זה משפיע על הערכה שלך עליך?
 
שאלות לגבי העתיד
1. כיצד תשפיע התפיסה החדשה שלך על העתידיים ולאיזה שינויים היא תוביל?
2. איזה אפשרויות חדשות נפתחות בפניך ואשר קשורות לכוון החדש שלך?
3. איך תוכל להמשיך ולפתח את התפיסה העצמית החדשה שלך, אשר מוצאת חן בעיניך?
4. איך האפשרויות החדשות שתבדוק ישפיעו על הערכה העצמית שלך?
5. אם תצליח לשמור על הידע הזה קרוב ללבך, מה יכול להיות הצעד הבא שלך?
 
 
 

הגישה הנרטיבית רעיון החצנת הבעייה
ד"ר עודד מבורך
 
הגישה הנרטיבית בפסיכולוגיה נסמכת על כמה רעיונות פילוסופיים של הגישה האקז' (אין אמת כשלעצמה אלא 'אמת' פרטית אשר נובעת מנקודת מבטו של האדם, יכולתו של האדם ליצור ולקחת אחריות על הדרך בה הוא יוצר את העולם, העבר הוא תמיד תולדה של אינטרפטציה בהווה ועוד), אך היא גם שונה ממנה בדרך בה היא מציעה לאדם, למטופל, להחצין בעיות איתן הוא מתמודד. רעיון ההחצנה כולל בתוכו התייחסות האומרת כי הבעייה בעייתית ולא האדם, ובכך מגייסים כוחות כנגד הבעייה ויוצרים מרחק בין האדם לבעייה.
בעמוד זה רוכזו מספר סוגי שאלות ודוגמאות המסייעות להחצין בעיות.
White, M.and Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. New york: 
     Norton.
וייט, מ. ואפסטון ד,. (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. צ'ריקובר, תל-אביב.
עומר, ח. ואלון, נ,. (1997). מעשה הסיפור הטיפולי. מודן, תל-אביב.
 
 
שאלות כלליות.
תאר במדויק את הבעייה?
מה המאפיינים הריגשיים, התנהגותיים, גופניים, מחשבתיים וחברתיים משפחתיים של הבעייה?
 
שאלות על ההיסטוריה של הבעייה.
1. מתי הופיעה הבעייה לראשונה?
2. כמה זמן הבעיה משפיע עליך/ מפריעה לך?
 
שאלות על התמודדות עם הבעייה.
מה הכין והכשיר את הופעת הבעייה?
מתי הצלחת לשלוט בבעייה?
מתי לא התעצבנת או כעסת למרות שהופיע הבעייה?
איך הצלחת בעבר להשתלט על הבעיה?
 
שאלות על היוצא דופן.
1. האם אתה זוכר אירוע שיכולת להכנע לבעיה ולא נכנעת?
2. האם אתה זוכר אירוע, מקרה שהחלטת לברוח מהבעייה וכמעט הצלחת להשתחרר מהאמונה שהבעייה משתלטת עליך?
3. מה אתה חושב, ממה שסיפרת לי בשאלה הקודמת, לגבי ההשפעה שיש לך על חיי הבעייה?
 
שאלות לגבי רצף ארועים ורצף של הכרה
1. מה זה אומר לך על עצמך שחשוב שתדע?
2. האם התמונה החדשה שלך לגבי הבעייה מתאימה לך יותר ולמה?
 
שאלות לגבי העתיד
1. כיצד תשפיע מקומה החדש של הבעייה על חייך בעתיד?
2. איזה אפשרויות חדשות נפתחות בפניך ואשר קשורות לכוון החדש שלך?
3. איך תוכל להמשיך ולפתח את דרכי ההתמודדות שלך עם בעיות דומות ואחרות?
4. איך האפשרויות החדשות שתבדוק ישפיעו על הערכה העצמית שלך?
5. אם תצליח לשמור על הידע הזה קרוב ללבך, מה יכול להיות הצעד הבא שלך?
  
 
 
כל הזכויות שמורות © ד"ר עודד מבורך 2017
mcterano.com בניית אתרים